הלן קלר (1880-1968)
הלן אדמס קלר הייתה סופרת אמריקאית ופעילה חברתית, חירשת-עיוורת, שנודעה בהתמודדותה האמיצה עם המגבלות הגופניות שלה.
כשהייתה בת שנה ושבעה חודשים חלתה הלן והפכה חרשת-עיוורת ולא יכלה לתקשר עם הסובבים אותה.
כתוצאה מכך היא החלה לסבול מהתקפי זעם קשים, ומבעיות בתקשורת ובמשמעת מול הוריה.
הוריה חיפשו נואשות דרך להוציא אותה מעולמה החשוך.
כשהייתה הלן בת 7 נשלחה אליה מורה, כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה.
שמה של המורה היה אן סאליבן, לקוית ראיה גם היא וחסרת ניסיון בהוראה.
משימתה הראשונה של סאליבן הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת.
סאליבן תקשרה עם הלן בעזרת מחוות במגע גופני, כמו הזזת ידה של הלן מחפץ שאסור לגעת בו, ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים.
הלן מתארת כך את משמעות ההכרות שלה עם מורתה: "הגדול בימי חיי, הוא היום בו הגיעה אלי מורתי, אן סאליבן.
חרף היותה חרשת-עיוורת, הייתה הלן נחושה בדעתה להגיע להישגים הגבוהים.
בעזרתה המסורה של מורתה סאליבן, שליוותה אותה במשך כחמישים שנים, ותודות לכישרונותיה ולאומץ ליבה, הצליחה הלן לסיים בהצטיינות את לימודיה בקולג'.
כמו כן, היא הפכה לפעילה חברתית ועשתה רבות למען עיוורים וחרשים.
בעזרת כוח הרצון העצום שלה, ולמרות מגבלותיה, הפכה הלן לנואמת בעלת שם עולמי ולסופרת מוערכת.
מה מהדברים הבאים משותף להלן קלר ולמורתה אן סאליבן?