שירי הציפור
פעם, הייתה ציפור קטנה בשם שירי.
שירי אהבה לשיר ולעוף בשמיים.
יום אחד, תוך כדי שהיא עפה, ראתה גן יפהפה עם הרבה פירות טעימים.
שירי כל כך התרגשה והחליטה לנחות בגן ולאכול כמה פירות.
ברגע ששירי נחתה, הגנן תפס אותה והכניס אותה לכלוב.
שירי הייתה עצובה כי היא כבר לא יכולה לעוף ולשיר בחופשיות.
היא בילתה את ימיה בכלוב, מרגישה בודדת ולכודה.
יום אחד עברה קבוצת ילדים ליד הגן וראתה את הציפור שירי בכלוב.
הם ריחמו עליה ושאלו את הגנן אם הם יכולים לקחת אותה הביתה ולשמור עליה כחיית מחמד.
הגנן הסכים, ושירי הציפור הלכה לגור עם הילדים.
בהתחלה שירי שמחה שיש לה בית חדש, אבל עד מהרה הבינה שהיא מתגעגעת לחייה הישנים שבהם יכלה לעוף ולשיר.
הילדים שמו לב ששירי נראתה עצובה והחליטו לעשות משהו כדי לעזור לה.
הם בנו בית ציפורים קטן בחצר האחורית שלהם ומילאו אותו באוכל ומים.
הם גם השאירו את דלת בית הציפורים פתוחה כדי שהיא תוכל לבוא וללכת כרצונה.
שירי הייתה מרוצה מבית הציפורים החדש שלו ועד מהרה החלה לעוף ולשיר שוב.
מוסר ההשכל של הסיפור הוא שהחופש הוא יקר, ועלינו להוקיר אותו.
חשוב לאפשר לכולם, כולל בעלי חיים, לחיות את חייהם בחופשיות ובשמחה.
מהו מוסר ההשכל של הסיפור?