היו היה מלך, ולמלך היתה בת נסיכה יפיפייה.
מכל העולם באו נסיכים לבקש את ידה, אבל הנסיכה דחתה את כולם, כי היא העדיפה על פניהם אדם חכם ונבון מפשוטי העם, שהכל קראו לו "חסן החכם".
אביה ניסה לשכנעה להתרחק ממנו אבל הוא לא הצליח.
באחד הימים, כאשר היה המלך שקוע במחשבותיו, בא אליו עוזרו ושאל: "מדוע אדוני המלך נראה כה עצוב? אולי אוכל לעזור לאדוני, אם יספר לי מה מטריד אותו".
המלך סיפר לו על החלטת בתו להתחתן עם חסן. חשב העוזר ואמר למלך: "אין לך מה לדאוג,
מצאתי תחבולה שבאמצעותה נוכל להיפטר מהבחור הזה".
הצעתי היא שאדוני המלך יכריז על נשף גדול ויזמין אליו את חסן.
המלך יאמר קבל עם ועדה לחסן: "אתה מעוניין לשאת את בתי לאישה, ואני איני מתנגד לכך", ואתה תושיט לו שני פתקים- על אחד מהם תהיה כתובה המלה "מוות" ועל השנייה "נישואין". חסן יעלה בגורל אחד משני הפתקים האלה". זעם המלך ואמר: "ומה אם יעלה בידו הפתק שכתוב עליו נישואין? האם הוא ישא את בתי?"
צחק היועץ ואמר: "סמוך על ערמתי. מי אמר שאכן כך יהיה כתוב בשני הפתקים? לאורחים נאמר ששני הפתקים שונים, אבל אנחנו נכתוב "מוות" בשני הפתקים.
באופן זה כל פתק שייקח חסן, יחרוץ את דינו למוות".
המלך התפעל מחכמת יועצו ומיד שלח הזמנות לחסן ולנכבדי העיר.
הנסיכה שמעה והתפלאה על השינוי שחל אצל אביה.
היא החלה לחקור את הדבר, עד שנודע לה על המזימה השפלה שהם זממו לעשות.
מיד כתבה מכתב לבחיר לבה והודיעה לו על דבר המזימה. היא הזהירה אותו מלבוא לנשף. שעת הנשף הגיעה. לרוב הפתעתה ראתה הנסיכה את בחיר לבה מגיע וצועד בגאווה אל האולם.
הנסיכה חששה מאד לבחיר לבה אבל הוא הרגיע אותה.
ברגע המכריע הכריז המלך לפני כל המוזמנים על החלטתו להשיא את בתו לחסן, בתנאי שיעלה בידו להוציא מתוך שני פתקים שיוגשו לו את הפתק שעליו כתובה המלה "נישואין".
במקרה שייכשל ויוציא את הפתק שעליו כתובה המלה "מוות" מות יומת.
ניגש הבחור בבטחה לעבר היד המושטת ולקח פתק מתוך השניים והכניסו מיד לפיו, בלעו ואמר בקול רם: "בלעתי את הפתק שבחרתי. נפתח עכשיו את הפתק השני ונראה מה כתוב בו.
והיה אם כתוב עליו "מוות", סימן שעל הפתק שבלעתי הייתה כתובה המילה "נישואין". המלך נוכח לדעת שהבחור הפשוט הזה עולה עליו ועל יועצו בחכמתו.
הוא רתח מכעס, אבל לא נותרה לו ברירה אלא לפתוח את הפתק שבידו: ואכן, כצפוי, היתה כתובה בו המלה "מוות". כל המוזמנים שמחו. הנסיכה נדהמה ושתקה, אבל בתוך לבה התפעלה מחכמתו של חסן אהוב ליבה.
מדוע בלע חסן את הפתק שבחר?