עברית » כיתה ו' » סיפורים קצרים

בת מלך אחת גידלה עוף היודע לדבר בשפת בני-אדם. היא אהבה אותו כנפשה, ובכל יום בבוקר הייתה עומדת לפני הכלוב שלו ומדברת איתו דברי חיבה. והעוף היה אומר בליבו: מה לי ולה! הלוואי ואמלט מבית-הכלא הזה.
ויהי היום, וישמע העוף את בת המלך מבקשת את אחד העובדים שייסע למדינות-הים לקנות לה תמרוקיה.
קרא העוף לעבד ההוא ואמר לו: בבקשה ממך עשה עימי חסד, כשתלך למחוז ההוא, אשר אתה נוסע שמה, ותראה עופות כמוני, בני-משפחתי, דרוש בשלומם, והגד להם צערי, שאני כלוא בתוך הכלוב הזה.
הגם שיש לי מעדני מלכים חיי אינם חיים כל עוד הדלת סגורה בעדי.
אמר לו העבד:- יהי כדבריך, אמלא את בקשתך.
הלך העבד, הלוך ונסע בכורכי הים. ויהי היום, הוא יושב בעגלה, והינה הרבה עופות ממינו של העוף עפים לפניו. זכר את הבטחתו, ויקרא בשלום העופות, ויספר להם את דברי העוף בן-מינם.
כששמע עוף אחד מהם את דברי העבד נפל על הארץ והנה העוף מת, אין בוא רוח חיים, והוא מוטל כאבן דוממת.
טלטל אותו העבד להקיצו, אולם, לא קשקש בזנבו, לא הניד עפעף ולא השמיע קול.
לקח אותו העבד אל השדה, על מנת לקברו, והינה נשא העוף את כנפיו והמריא למרומי השמיים.
תמה העבד על תחבולת העוף והמשיך בדרכו.
לאחר זמן חזר אל בית המלך.
שאל אותו העוף: האם קיימת הדבר אשר שמתי בפיך, לדרוש בשלום העופות, בני משפחתי?
כן, ענה לו העבד, וסיפר לו את אשר אירע.
שתק העוף, ועשה עצמו כמי שאינו יודע מה זה ועל מה זה.
כעבור כמה ימים באה אליו בת המלך כמנהגה להשתעשע עמו. בעוד היא משחקת עימו, גלגל העוף את עיניו ועשה עצמו פגר מת.
בכתה בת המלך על אובדנה ובצער רב ציוותה על משרתיה לקברו בחצר.
אולם, ברגע שהוציאו את העוף אל החצר, פרש מיד את כנפיו ועף לו הרחק אל החופש ואל בני מינו.
אז הבין העבד, מה הייתה כוונת העוף ההוא, שעשה עצמו כמת.

מדוע העוף עשה את עצמו כמת?

לילה אחד אדם חלם חלום.
הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים.
על פני השמים חלפו במהירות סצנות מחייו. בכל סצנה הוא שם לב לשני זוגות עקבות רגליים בחול. זוג אחד שייך לו והזוג השני לאלוהים.
עם חלוף הסצנה האחרונה של חייו הוא הסתכל אחורה לעקבות שבחול.
הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד.
כמו כן, הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו.
דבר זה הטרידו והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך:
"אלוהים, אתה אמרת שביום שאלך אחר חוקיך אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך, והנה שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הצטרכתי אותך יותר מכל עזבתני" .
ענה אלוהים: "בני היקר עד מאוד, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך כשאתה רואה זוג אחד של עקבות לא היו אלה עקבותייך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי."

מתי היה רק זוג עקבות אחד על החול?

מעשה בסוחר שיצא עם חמוריו לשוק למכור סחורה.
בדרך פרק את המשא מעל גב החמורים ושכב לנוח בצילו של עץ גבוה. כשהגיע בסופו של דבר לשוק גילה ששכח ליד העץ שקית ובה מאה שקלים.
מיד חזר למקום לחפש את אבדתו.
בדרך פגש באדם אחד.
ראה אותו אדם שפניו של הסוחר מוטרדות ומודאגות שאלו: "מה קרה לך?"
איבדתי שקית ובה כל כספי", ענה הסוחר.
"וכמה היה בשקית?"שאל האיש.
"מאה שקלים", ענה הסוחר.
"האם זו השקית שלך?", שאל אותו האיש, "מצאתי אותה ליד העץ".
לקח הסוחר את השקית, פתח וספר את מאה השקלים שהיו שם. לפתע עלה במוחו רעיון - הוא פנה לאיש ואמר לו: "בשקית היו מאתיים שקלים ולא מאה - גנבת את מחצית כספי, החזר לי אותם".
האיש הישר נדהם, אבל טענותיו כי לא לקח דבר מן השקית לא עזרו לו. לאחר דין ודברים ממושך הגיעו שניהם למשפט בפני המלך תאודורוס.
שמע המלך את טענות שני הצדדים, שקל את העניין בכובד ראש ופסק: "אתה טוען", אמר לסוחר, "שאיבדת שקית ובה מאתיים שקלים, אם כך השקית שנמצאה אינה שלך, כי בה יש רק מאה שקלים. החזר שקית זו למי שמצא אותה ולך חפש את השקית שלך".
"ואילו אתה", פנה המלך תאודורוס למוצא השקית, "מצאת שקית ובה מאה שקלים. שמור אותה אצלך עד שיבוא בעל האבדה וידרוש אותה. ואם כעבור שלושה חודשים לא יגיע אליך איש - הכסף שלך!".

מדוע, לפי דעתך, המלך האמין לאדם שמצא את האבידה?

יום אחד ראה פלוני תרנגול מנקר בזגוגית חלונו. פתח את החלון וראה, שרגליו קשורות ברצועה. פצה התרנגול את פיו ואמר: אם תתיר את רגליי ותשלח אותי לחופשי, אתן לך שלוש עצות שיהיו לך למועיל.
הסכים האיש.
אמר התרנגול:
עצה ראשונה - בדברים שלא ייתכנו - אל תאמין!
עצה שנייה - דבר שאין להשיבו - אל תהרהר אחריו!
עצה שלישית - מה שלמעלה מיכולתך - אל תעשה!
שחרר האיש את התרנגול.
קפץ זה ועמד על ענף של עץ, צחק ואמר: אוי לך, אדם. פתי מאמין לכל דבר. בגרוני שמור אוצר של יהלומים ואתה שילחת אותי לחופשי.
בוש אותו אדם על כסילותו, מיהר וקפץ לתפוס את התרנגול. התעופף הזה ועמד על ענף גבוה. טיפס אחריו האיש על העץ, עד שענף נשבר תחתיו. נפל ארצה ונחבל.
שוטה שבעולם! צחק התרנגול - טרם עברו עשר דקות מאז שמעת עצותיי וכבר שכחת את כולן:
האמנת בדבר לא ייאמן - כלום ייתכן, שבגרונו של תרנגול שמור אוצר?!
התחרטת על ששחררת אותי.
וניסית לטפס על ענפים, שהתנודדו תחת כובד משקלו של תרנגול.

תמורת מה שחרר פלוני את התרנגול?